חזרה
רכיבת האופניים האחרונה של אלונה
אלונה תמיד אהבה לעזור לאחרים. במסגרת השירות הלאומי היא הייתה מורה במצפה רמון, לאחר השירות היא סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה, עבדה בגן של ילדים אשר אובחנו על הרצף האוטיסטי ואפילו חשבה ללמוד סיעוד.
לצד האהבה הגדולה שלה לאנשים, אלונה מאוד אהבה לרכב על אופניים. היא הייתה יוצאת לרכיבות של שעות, לפעמים הייתה רוכבת מהדירה שלה בת"א אלי לפ"ת, ולפעמים הייתה מתקשרת ואומרת שעשתה תאונה עם האופניים.
לכן כאשר התקשר אלי אביה של אלונה ביום שני בערב ובישר שעברה תאונה, דאגתי אך לא התרגשתי יותר מדי. בדרך לבית החולים חשבתי שכמו בעבר, היא נחבלה ברכיבה והגיעה להערכה בחדר מיון.
מיד עם הגיעי לבית החולים,
"את אמא של אלונה?", שאלה אותי הרופאה מרחוק. "כן", אמרתי, ופתאום ראיתי שמתלווה אליה עובדת סוציאלית. "אלונה מתה", אמרתי מיד. ניסו להסביר לי שהיא פצועה קשה. אומרים שאימא תמיד יודעת, ועמוק בפנים כנראה ידעתי כמה קשה היא פצועה.
אלונה תמיד אהבה לעזור לאחרים. במסגרת השירות הלאומי היא הייתה מורה במצפה רמון, לאחר השירות היא סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה, עבדה בגן של ילדים אשר אובחנו על הרצף האוטיסטי ואפילו חשבה ללמוד סיעוד.
לצד האהבה הגדולה שלה לאנשים, אלונה מאוד אהבה לרכב על אופניים. היא הייתה יוצאת לרכיבות של שעות, לפעמים הייתה רוכבת מהדירה שלה בת"א אלי לפ"ת, ולפעמים הייתה מתקשרת ואומרת שעשתה תאונה עם האופניים.
לכן כאשר התקשר אלי אביה של אלונה ביום שני בערב ובישר שעברה תאונה, דאגתי אך לא התרגשתי יותר מדי. בדרך לבית החולים חשבתי שכמו בעבר, היא נחבלה ברכיבה והגיעה להערכה בחדר מיון.
מיד עם הגיעי לבית החולים,
"את אמא של אלונה?", שאלה אותי הרופאה מרחוק. "כן", אמרתי, ופתאום ראיתי שמתלווה אליה עובדת סוציאלית. "אלונה מתה", אמרתי מיד. ניסו להסביר לי שהיא פצועה קשה. אומרים שאימא תמיד יודעת, ועמוק בפנים כנראה ידעתי כמה קשה היא פצועה.
הסבירו לי שמדובר בפגיעה קשה בגזע המוח, שהסיכויים לצאת ממנה הם מאוד נמוכים. במשך ימים ארוכים ישבתי לצידה של אלונה, כשעיניה עצומות וכשהיא מחוברת למכשירים. אחרי 4 ימים של ציפייה, ביום חמישי ה- 20.9.2018, הרופאים בישרו לנו שאין יותר מה לעשות. לא עיכלתי שאלונה שלי איננה.
בדיעבד גיליתי שאלונה יצאה לרכיבה ובדרכה חזרה הביתה, היא חצתה כביש סואן ורכב התנגש בה בחוזקה. זו הייתה הרכיבה האחרונה שלה.
כשברקע הצער והכאב העמוק, ההחלטה לתרום את איבריה התקבלה בטבעיות. הנתינה לזולת במהלך חייה, התחברה לרצון לאפשר לאלונה להעניק גם בלכתה – ולאפשר לאנשים אחרים לקבל חיים חדשים בזכותה.
אלונה הייתה בת 31 במותה. היא תכננה להתחתן, ללמוד סיעוד ולהמשיך לתת מעצמה לאחרים. בינתיים הימים חולפים, אך הזמן כאילו עצר מלכת. האופניים וגם הקסדה המוכתמת בדם עדיין כאן, כאילו מחכים שאלונה תיקח אותם לעוד רכיבה. יש משאלות שכבר לא יתגשמו.
כל שיכולנו לעשות הוא להמשיך את רוח הנתינה של אלונה, ולאפשר לה להמשיך ולפעום בקרבם של אנשים אחרים.
אורנה מייטליס,
אמה של אלונה ז"ל.
בדיעבד גיליתי שאלונה יצאה לרכיבה ובדרכה חזרה הביתה, היא חצתה כביש סואן ורכב התנגש בה בחוזקה. זו הייתה הרכיבה האחרונה שלה.
כשברקע הצער והכאב העמוק, ההחלטה לתרום את איבריה התקבלה בטבעיות. הנתינה לזולת במהלך חייה, התחברה לרצון לאפשר לאלונה להעניק גם בלכתה – ולאפשר לאנשים אחרים לקבל חיים חדשים בזכותה.
אלונה הייתה בת 31 במותה. היא תכננה להתחתן, ללמוד סיעוד ולהמשיך לתת מעצמה לאחרים. בינתיים הימים חולפים, אך הזמן כאילו עצר מלכת. האופניים וגם הקסדה המוכתמת בדם עדיין כאן, כאילו מחכים שאלונה תיקח אותם לעוד רכיבה. יש משאלות שכבר לא יתגשמו.
כל שיכולנו לעשות הוא להמשיך את רוח הנתינה של אלונה, ולאפשר לה להמשיך ולפעום בקרבם של אנשים אחרים.
אורנה מייטליס,
אמה של אלונה ז"ל.