נולדנו בבלרוס ברוסיה הלבנה, אתה אחי הבכור ואני צעירה ממך בארבע שנים. מגיל קטן הייתה חייכן, בכל התמונות רואים זאת.
מגיל 10 התחלת להתאגרף, ספורט שהיה מאד מקובל ברוסיה באותה תקופה. בגיל 16 לאחר שהגעת לדרגת מאסטר, התחלת לאמן צעירים. היית חזק ובריא.
בגיל 18 התגייסת לצבא הרוסי, היית ספורטיבי וחזק ומיד לקחו אותך להיות קרבי במלחמה באפגניסטן. שנתיים וחצי לא התראינו, בקושי שמענו ממך, מדי פעם קבלנו מכתבים בצורה של פתקים מקופלים. שנה אחרי שחזרת מהצבא התחתנת ונולדה לך בת יפיפייה. עם השנים נולדו לך עוד שלוש בנות מקסימות, הבכורה התגייסה לצבא לאחרונה.
כשהשתחררת למדת עיצוב אופנה, ההורים פולינה ובוריס היו גאים בך מאד.
כשהיית בגיל 23 המשפחה כולה עלתה לארץ עם העלייה הגדולה של 1990. היה לנו קשה להיקלט, אך החיוך לעולם לא ירד מפניך.
תוך כדי התאקלמות בארץ פתחת חנות לעיצוב אופנה. בארוחות ימי שישי תמיד עלה נושא תרומת האיברים בשיחות שלנו והיה ברור שאנחנו תורמים, לא ידענו אז על כרטיס אדי, היינו עולים חדשים.
יום אחד, לפתע הרגשת לא טוב ואיבדת את ההכרה, לקחו אותך לבית החולים הדסה שם אובחנה מפרצת במוח שגרמה לדימום. קיבלת טיפול נהדר, אבל הפגיעה במוח הייתה חמורה. כעבור שלושה ימים דיברו איתנו על מוות מוחי, לנו זה היה ברור שגם לאחר מותך אתה תמשיך לעזור לאחרים.בקשתי שיקראו לצוות שמטפל בתרומות איברים.
ביקשנו לתרום את האיברים שלך ולהציל כמה שיותר אנשים - כמו שבחיים אהבת לעזור. רעיון התרומה היה ברור לכל בני המשפחה המורחבת. אף אחד לא חשב להתנגד. היה ברור שזה הדבר שנכון לעשות. בזכותך הושתלו לב, כבד, כליות ושתי קרניות.
ברצוני לשתף אותך בהפתעה שהייתה לי לאחרונה כשהגיע הביתה מכתב ובו כרטיס אדי עליו חתם פיני בני הבכור. כששאלתי אותו מדוע הוא לא סיפר לי השיב שחשש מהתגובה שלי בגלל תרומת האיברים ממך...אבל הוא הסביר שזה השאיר עליו רושם מאוד חזק ושמאז הוא ידע שביום שיוכל גם הוא לחתום הוא לא יהסס לרגע.
עד היום אני שומרת את מספר הטלפון שלך עם שמך בזיכרון של הטלפון הנייד שלי. לפעמים כשאני מדפדפת ברשימת 'אנשי הקשר' נדמה לי שפתאום הטלפון יצלצל ומספרך יהיה על הצג. בימי שישי כשאנחנו יושבים כל המשפחה ומשוחחים נדמה שהדלת תיפתח עכשיו, אתה תכנס עם החיוך הכובש שלך, ותגיד "באתי".
אחותך,
אנג'לינה גכט