חזרה
כמו הרבה אנשים, גם אני בגיל 32 נסחפתי למערבולת של שגרה. כל כך נסחפתי, שלא ייחסתי בכלל חשיבות לבעיות הבריאותיות שהחלו לצוץ: כאבי ראש פה, בחילות שם, בצקות ברגליים...
הגוף אילץ אותי להקשיב כשהבעיות החלו לצוץ שוב ושוב. עד שבעקבות בדיקת דם שגרתית הובהלתי לבית החולים. אני, שכל החיים הייתי בריא, הייתי בטוח שהולכים לעשות בדיקות – וחוזרים בערב הביתה. אבל בבית החולים נחתה עליי הבשורה: צריך להתחיל בדחיפות בטיפולי דיאליזה.
השינוי באורח החיים היה מהיר וקיצוני. מצאתי את עצמי תלוי במכונות, עובר טיפולים קשים לגוף ולנפש. מה שהחזיק אותי באותה תקופה הייתה המשפחה האוהבת והראייה הרוחנית, שאפשרה לי לראות את הטוב בכל מצב: זכיתי להיות אבא במשרה מלאה בשנים שבהן בני הבכור נולד – מתנה שהכניסה אור גדול לתקופה כה קשה בחיי. חזרתי אחרי שנים גם לכור מחצבתי, פעילות תיאטרון, במסגרת סדנאות התנדבותיות בגני ילדים.
השעון המשיך לתקתק, ומתוך חשש שאצטרך להמתין שנים רבות בתור להשתלות, פנינו לעמותת "מתנת חיים" – המשמשת כתובת לאנשים המעוניינים לתרום כליה לצורך הצלת חיים מתוך מניעים אלטרואיסטים. התרומה בסופו של דבר לא התממשה, ונסעתי לארצות הברית כדי למצוא תורם אחר, גם כן ללא הצלחה. הייתי צריך לעזוב את הכול ולהתנתק מהמשפחה למשך חצי שנה, ואם זה לא מספיק – מסתבר שבאותה תקופה ששהיתי בחו"ל ניסו לתפוס אותי מהמרכז להשתלות כדי לבשר שנמצא עבורי תורם, אבל כשחזרתי לארץ איחרתי את הרכבת...
בערב חג שבועות האחרון, בזמן שאני מתכונן לצאת מעוד טיפול דיאליזה, ניגשה אלי האחות האחראית עם דמעות בעיניים ושאלה: "זוכר שסיפרת לי על הברכה שקיבלת מהרבי מלובביץ'? (שאמר שההתנדבות שלי בגני ילדים היא ברכה) - אז הנה הברכה מתגשמת"...
בדיעבד, הבנתי שהחתימה שלי על כרטיס אדי לפני שחליתי קידמה אותי בתור להשתלות, אפילו פעמיים...
כעבור שעתיים כבר נכנסתי לחדר ניתוח מס' 17 בבי"ח בילינסון. ארבע וחצי שנים אחרי שהתחלתי בטיפולי דיאליזה, למרות החששות מהניתוח, הרצון לפתוח פרק חדש בחיי היה חזק יותר מהכול.
אחרי תקופת הסתגלות התחלתי לחזור לשגרה. נולדתי מחדש, עם תשוקה גדולה לעשות דברים שתמיד רציתי. היום אני מעביר חוגי דרמה בבתי"ס, לומד פסיכודרמה וחולם על העלאת מופע המתאר את המסע האישי שלי.
בדיעבד, הבנתי שהחתימה שלי על כרטיס אדי לפני שחליתי קידמה אותי בתור להשתלות, אפילו פעמיים... חצי שנה אחרי, אני משתוקק ליצור קשר עם משפחת התורם – להכיר תודה עמוקה ולהבטיח שאעשה עם המתנה שקיבלתי הרבה דברים טובים.